top of page
חיפוש

איך התורה שבעל פה הצילה את היהודים מעין תחת עין

רואים את הטבלה הזו?


אלה כל הדברים שלפי ההלכה אסור לעשות בשבת. כלומר, אלה לא כל האיסורים, אלה רק הכותרות של 39 קטגוריות שכוללות בתוכן עוד אינספור איסורים.



אבל בתורה בסך הכל כתוב "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". איך מפסוק כל כך פשוט הגענו לערימת חוקים ענקית ובלתי סבירה? ככה:



מה זה תורה שבעל פה?


הסיפור מתחיל פה -

מדבר. חול מתעופף על פני המרחבים. מתחת להר קטן וסתמי מתמקמת קבוצה רועשת של אנשים, ילדים וצאן. אלו הם בני ישראל, שמסתובבים במדבר כבר 7 שבועות.


בזמן שכולם עסוקים בהתארגנות למטה, משה עולה להר. 


עננים, ברקים, אש, דרמה!


לא לגמרי ברור מה קורה שם אבל כשמשה יורד הוא מחזיק את התורה.

סליחה, את התורות. שתיהן. חז"ל מספרים לנו שבהר סיני ירדו התורה שבכתב, זו שאנחנו מכירים משיעורי תנ"ך, וכרוכה יחד איתה - התורה שבעל פה. הם מתארים אותן כמו חתן וכלה, מלח ופלפל, חיטה וקמח, פשתן ובגד...במילים אחרות - שני דברים שמשלימים, או לחילופין חומר גלם והדבר שאפשר להפיק ממנו.


אבל מה רע בתורה שבכתב? למה צריך עוד אחת?

ובכן, התורה כמו שהיא לבד היא לא לגמרי ישימה ולא לגמרי ברורה. התורה שבעל פה - היא באה לגשר על הפערים שנמצאים בתורה שבכתב.


בואו נראה את זה בפסוק מוכר:

עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל

כדי להבין מה התורה שבעל פה עושה צריך לעשות תרגיל מחשבתי קטן: 

זו שאלה מוזרה לשאול אבל נסו לחשוב מה היתרונות של עין תחת עין?


כשחושבים על זה, בעין תחת עין יש מן הצדק. נקמה זה רגש אנושי חזק ואולי עדיף למסד אותו. חוץ מזה שפרקטיקה של עין תחת עין בהחלט עשויה לייצר הרתעה.


ומה החסרונות? 

הצדק שלכאורה משיגים הוא לא באמת צדק כי כל אחד מהצדדים פה מגיע עם סיפור חיים אחר. מי שאיבד עכשיו עין לא ירוויח כלום מלהוציא עין לפוגע ובכלל נקמה זה לא דבר שמוביל לחברה טובה יותר.


אז אולי עדיף...לשנות את הציווי הספציפי הזה? 

אולי, אבל אם אתם מסתכלים על התורה מנקודת מבט מסורתית אתם בבעיה. כל מה שנכתב בתורה הוא הרי קדוש ולפי כללי המשחק אי אפשר לעשות שינויים. מה כן אפשר לעשות? אפשר לפרש לפסוק הזה ת'צורה. וזה בדיוק מה שעושה התורה שבעל פה.


למה כבר לא מקיימים את "עין תחת עין"?

מאז הפסוק הזה בתורה אין פרקטיקה של "עין תחת עין". אין. לא קיים. לא במציאות ולא בהלכה הכתובה.

המעבר קורה במשנה - שהיא מעין צילום מסך של התורה שבעל פה ברגע מסוים בהיסטוריה. חכמי המשנה קובעים שאם הוצאת למישהו עין, הוא לא יוציא לך בחזרה. המחויבות שלך, המזיק, היא לשלם פיצוי כספי למי שהזקת לו. או במילים של חז"ל "עין תחת עין - ממון".


זו אחת הדוגמאות היותר חריפות לפער בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. אבל יש גם הרבה מקרים פשוטים יותר של דברים שהם סתם לא מובנים. בואו נחזור לסיפור הזה של שמירת שבת.


מה בעצם אסור לעשות בשבת?

בסך הכל יש לנו כמה פסוקים די פשוטים שמדברים על שבת. אבל כשבוחנים אותם מקרוב אפשר לראות שהם לא באמת ברורים כל כך. מה זה בכלל אומר "לשמור את השבת"? כאילו, ברצינות - מה זה?

לנו כאנשים מודרניים יש איזה רעיון כללי של מה זה אומר, אבל היה רגע בהיסטוריה שבו זה באמת לא היה ברור.


כדי לענות על השאלה הזו חז"ל עושים מהלך שנקרא "דבר הלמד מעניינו". הם מסתכלים על הפסוקים שעוסקים בשמירת שבת וכשהם לא מבינים מה הקטע הם עושים מה שכל תלמיד עם קצת שכל יעשה. הם מנסים להבין מההקשר. 


תסתכלו על הפסוקים האלה מספר שמות:

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת

הם יושבים בתוך פרשה שעוסקת כולה בעניינים של המשכן, הגרסה הקדומה והניידת של בית המקדש.

אז חז"ל מסתכלים על הפסוקים מסביב ואומרים "היי! אולי לא ברור מה זה שמירת שבת אבל זה בטח קשור איכשהו למשכן".



ספרי מדרש שהם חלק מהתורה שבעל פה או בקיצור תושבע


איך זה קשור? בציווי על שבת משתמשים דווקא במילה 'מלאכה'. לא עבודה, לא מאמץ, מלאכה.

גם בפסוקים על המשכן המילה 'מלאכה' מופיעה. שם היא מתייחסת לכל הדברים שעושים כדי לתפעל את המשכן. מלאכות כמו זריעה, תפירה, כתיבה, הדלקת אש וכולי. חז"ל מגיעים למסקנה שהמלאכה היא אותה מלאכה ומה שעושים במשכן - אלה בדיוק הדברים שאסור לעשות בשבת.


נשמע אמין? אממ...אבל בעולמם מהלך כזה הוא קביל.


נשמע מוגזם? גם הם חושבים ככה. ברגע של מודעות עצמית הם מעידים "הלכות שבת – הרי הם כהררים התלויים בשערה, שהן מקרא מועט והלכות מרובות". כלומר, באמת לא כתוב פה הרבה ובאמת יצאה מזה כמות ענקית של הלכות. 


המלאכות שמוזכרות בפרשה של המשכן הפכו לאבות מלאכה - כלומר קטגוריות שכוללות עוד הרבה "תולדות" - כלומר מלאכות בעלות אופי דומי שלא היו קיימות דווקא במשכן (חשמל, היי).


וזאת התורה שבעל פה. מבררת את מה שלא ברור, מתאימה את מה שצריך ומשתנה כל הזמן, אבל לפי כללים. הספרים שתיעדו אותה הם המשנה, התוספתא, התלמוד הבבלי והירושלמי, ספרי מדרש כמו המכילתא, הספרי, מדרש רבה ומדרש תנחומא. אפשר לומר שגם ספרות השו"ת שממשיכה להיכתב עד היום היא חלק מהתורה שבעל פה.


***


אם אתן מוכנות להמשיך לשלב הבא ולהבין לעומק את המנגנונים שמעצבים את התורה שבעל פה, מוזמנות לאחת מתכניות הלימוד שלנו בתל-אביב או בזום.



Comentarios


bottom of page