איך לזהות שיח מניפולטיבי על ההלכה?

איכשהו בענייני הלכה לכולם נוח לסבן אותנו. גם מי שמציע הצעות חוק מופרכות וגם מי שמצייר תרחיש של מדינת הלכה בונה על זה שרוב הציבור בארץ לא באמת מבין איך הלכה עובדת.

הנה 6 נורות אזהרה שיעזרו לכן לסנן לפחות 50% מהשטויות:

הוא מתייחס לפסוק בתנ"ך כהלכה

הלכה זה דבר שמתגלגל. זה מתחיל בתנ"ך, עובר במשנה, בגמרא, בספרות הראשונים והאחרונים וכו'.

גם אם הפסוק התנ"כי הוא המקור של ההלכה, השינויים בין זה לבין ההלכה של היום יכולים להיות רדיקליים. פוליטיקאים מימין ומשמאל חוטאים באמירות כאלה באופן קבוע.

דוגמא? עין תחת עין.

כבר במשנה החכמים קובעים שהכוונה של הפסוק היא לא עין ממש אלא ממון. פגעת - שילמת, וזה מה שבסופו של דבר נפסק להלכה. אפשר לקרוא עוד על המנגנון הפרשני שמאפשר שינוי חריף כזה פה במאמר על התורה שבעל פה.

(רק שימו לב, גם לא כל מה שכתוב במשנה או בגמרא הוא הלכה שקיימת בפועל היום)

הוא לא מבחין בין אמירה מוסרית להלכה

לא כל מקור ביהדות הוא הלכתי. משהו שהרמב"ם כתב במורה נבוכים או רבי נחמן מברסלב אמר זה לא משהו מחייב להלכה. הלכה היא רק ז'אנר ספרותי מסוים בתוך כל הספרות היהודית. יש ספרות ענפה שמציעה הדרכות מוסריות או אמוניות אבל הן בגדר המלצות ולא הלכה מחייבת ממש.

הוא קובע בפסקנות שזו ההלכה, נקודה

בשיח הלכתי תמיד מתייחסים לדעות שחולקות, למקורות שסותרים ולאפשרויות פרשניות שונות. גם אם בסופו של דבר פוסקים בצורה נחרצת. לדוגמא, בספר שאלות ותשובות של החת"ם סופר, האב הרוחני של האורתודוכסיה שפעל לפני כמאתיים שנה, תשובה לשאלה הלכתית כוללת:

- בין 4 לכמה מאות מקורות

- אפשרויות שנדחו ונימוקים להלכה שהוא פוסק

- הבהרה של מה דעת יחיד ומה התקבל באופן רחב.

- שלל ביטויים לא החלטיים כמו "ויש אומרים", "לעניות דעתי נראה לומר", "מכל מקום"

הוא מצטט פסיקה מרחיקת לכת בשם רב אחד בלבד

הלכה משתנה לאט ובמתינות. זה אף פעם לא יהיה בקצב שבו העולם משתנה. כדי לעשות תנועה חדה צריך מה שנקרא "כתפיים רחבות". מה זה כתפיים רחבות?

זה קצת חמקמק. וזה גם משתנה בין קבוצה לקבוצה. אבל מישהו עם כתפיים רחבות הוא ללא עוררין פוסק מוערך מאוד עם שליטה יוצאת דופן בחומר. הרב עובדיה, הגרי"ש אלישיב, כאלה.

כשבעיתון הארץ/מקור ראשון עושים כתבה על נידה ומצטטים רב עלום שמציע לקצר את זמן האיסור בחצי אפשר לדעת שזו לא פסיקה שמישהו בעולם ההלכתי יקבל פשוט כי לפוסק אין כתפיים מספיק רחבות כדי לשנות משהו משמעותי כל כך. לעומת זאת פוסקים עם כתפיים רחבות יכולים לפסוק הלכות די רדיקליות.

הוא אומר אמירות גג רחבות

חלק לא מבוטל מההתרחשות ההלכתית מתרחשת כשמישהו ניגש לפוסק עם שאלה קונקרטית. זה אירוע בלייב של אנשים שנמצאים בסיטואציה מסוימת והתשובה מותאמת אך ורק לסיטואציה הזו. גם אם בשולחן ערוך כתוב משהו אחד, תשובה למקרה ספציפי יכולה להיות משהו אחר.

למשל, פוסק בקלות יתיר לחולה לב מסוים להימנע מצום ביום כיפור, אבל ברור שהפסיקה שלו חלה רק לגבי מי ששאל. מצב כלכלי, מורכבות רגשית, משפחתית, בריאותית וכדו' נלקחים בחשבון.

בימינו זה טריקי במיוחד כי השמועה על פסיקות עוברת מהר ברשתות חברתיות, גם אם הן לא יועדו במקור לציבור רחב.

הוא בטוח שהלכה זה עניין סובייקטיבי רגשי

אמנם יש יחסית הרבה מרחב פעולה בתוך ההלכה אבל בסך הכל זו מערכת עם כללים ברורים. גם אם פוסק מסוים נוטה להקל זה לא אומר שהוא עושה את זה לפי הרגש, אלא שהוא הולך לפי שיטה שנוטה בצמתים מסוימים של בחירה ללכת על האפשרות המקלה.

לסיכום:

~ הוא מתייחס לפסוק בתנ"ך כהלכה

~ הוא לא מבחין בין אמירה מוסרית להלכה

~ הוא קובע בפסקנות שזו ההלכה, נקודה

~ הוא מצטט פסיקה מרחיקת לכת בשם רב עלום

~ הוא אומר אמירות גג רחבות

~ הוא בטוח שהלכה זה עניין סובייקטיבי רגשי

ראיתן אמירות כאלה? שווה לפחות להציב מעליהן סימן שאלה.

***

אם אתן רוצות לראות בעיניים איך ההלכה התעצבה לאורך השנים, מוזמנות לאחת מתכניות המתחילים שלנו בתל-אביב או בזום.