איך לנווט בארון הספרים היהודי?

מבחינתי יהדות זה 2 דברים:

אנשים וספרים

הרבה ספרים. הרבה מאוד ספרים. כל כך הרבה ספרים שקשה להבין בכלל מי נגד מי.

כשאני התחלתי להתעניין ביהדות לא היה לי מושג מאיפה להתחיל בכלל, אבל 1,500,000+ מילים לימדו אותי לנווט בארון הספרים היהודי. הנה 3 דברים שכדאי לדעת:

אולמות הקריאה בספרייה הלאומית החדשה

אבל רגע לפני שניגשים לספרים, בואו נשאל שנייה 'מה בכלל אני רוצה להשיג?'

האם המטרה היא לפתוח את המחשבה באופן כללי? לשנות משהו בחשיבה או בהתנהגות שלי? לקבל מושג על מה כולם מדברים? או להבין איך עובדים המנגנונים שמעצבים את היהדות?

כל אזור בארון הספרים היהודי עונה על צורך אחר. אם אני רוצה לחשוב בצורה מופשטת ולהגג, אני לא אפתח ספר חוקים ישיר ורציונלי. ואם אני רוצה להבין עקרונות תשתיתיים ביהדות אני לא אפתח ספר איזוטרי ש-2.5 אנשים מחזיקים ממנו.

אז איך יודעים איפה למצוא את מה שמחפשים?

לי עוזר לחשוב על זה ככה:

הגרף הזה מחלק את הדברים בצורה בוטה מאוד. הוא עובד רק ברזולוציה נמוכה אבל בתור התחלה זה עוזר

הציר המאוזן, או 'האם הספר הזה אומר לי מה לעשות עם חיי?'

יש ספרים שעוסקים ברעיונות בצורה רחבה ויש ספרים שנכתבו מנקודת הנחה שאת מה שאת קוראת את תיישמי בפועל.

ספרות המוסר, הלכה, חסידות - כולן נועדו לעזור ללומד לשנות משהו באיך שהוא פועל בעולם. הן יהיו בקצה הימני של הציר

לעומת זאת גמרא, מדרש ולדעתי גם תנ"ך עסוקים הרבה יותר בבירור כללי של רעיונות. הם יהיו לכיוון הקצה השמאלי

הלאה -

הציר המאונך או 'עד כמה הספר הזה רוחני'

יש איזו הנחה שכל טקסט דתי סובב סביב אלוהים וגם אם לא כתוב במפורש ברור שאמורים להפיק ממנו משמעות רוחנית. 

יש ספרים כאלה - ליקוטי מוהר"ן של רבי נחמן מברסלב, שפת אמת של האדמו"ר מגור, אש קודש של הרבי מפיאסצנה. אלה ספרי חסידות שעוסקים ברעיונות מופשטים שמנסים לגעת בנשגב. 

גם ספרות הקבלה היא כזו - זוהר, ספר יצירה וכו'

באופן אישי אני לא מסוגלת ללמוד דברים רוחניים. השפה הזו זרה לי. אני לא מצליחה להבין את ההיגיון הפנימי שלה ואני מוצאת את עצמי נבוכה או משועממת מול אנשים שמנסים להסביר לי. הרבה מהם גם גורמים לי להרגיש שהם בכלל מלמדים ניו אייג' באצטלה של ספרות עתיקה.

האם כל ספרי היהדות הם רוחניים?

איזה ספרים לא רוחניים יש?

ספרות ההלכה למשל עוסקת במערכת חוקים שבאופן מפורש נוצרה בידי אדם. הפוקוס הוא העולם הגשמי, מעשים וחפצים. נכון, המחברים מנסים לכוון למה שהם תופסים כאמת יסודית אבל בדיון עצמו אלוהים הוא לא באמת פקטור.

גם גמרא היא מאוד לא רוחנית בסגנון שלה.

אז נסדר את זה רגע -

כשמסתכלים יותר מקרוב רואים שרוב הספרים בעצם יושבים בכל מיני נקודות ביניים. ספרי חסידות של חב"ד אמנם עוסקים בדרך שבה אמורים לעבוד את אלוהים, אבל הם מדברים על זה בשפה רציונלית להחריד. יש הלכה שנושקת לקבלה, ספרי מוסר שמדברים רק על רעיונות וכולי.

בהנחה שהתמקמנו טוב על הציר נשאר עוד משהו אחד לוודא - 

איזה ספרים יהודיים נוחים לפרשנות?

יש ספרים שאם קראת אותם הבנת את הרעיון שהמחבר ניסה להעביר וזהו. זה מצוין לטיסה, ללפני השינה…לעומת זאת יש טקסטים שאפשר להבין בהרבה דרכים, כאלה שממש דורשים ממך לפרש אותם בצורה אקטיבית.

באופן אישי אני מעדיפה את הסוג השני. אם אני כבר טורחת להקדיש את הזמן שלי ללימוד בא לי להזיע.

תנ"ך, מדרש, משנה, גמרא - את כולם אפשר לקרוא בהרבה מאוד דרכים. 

במקרה כולם גם מאוד עתיקים, ואולי זה סוד ההישרדות שלהם. 

חבר מוזיקאי פעם סיפר לי שהוא משתדל לנגן רק בכינורות בני 300-400 שנה. לעץ יש תכונה כזו שככל שהוא סופג יותר צלילים הוא מפיק צליל נקי יותר. כינור טוב הוא כזה שעבר הרבה ידיים.

אני חושבת שהתכונה הזו קיימת גם בטקסטים. טקסט עתיק לא סופג צלילים אבל הוא סופג משמעות. 

אם הרבה אנשים למדו אותו זה אומר שגם הרבה אנשים הקדישו תשומת לב לבעיות שבו. זה אומר שהפרשנות תהיה עשירה ומעניינת יותר. ואם כבר מתעסקים בכל זה, כדאי מאוד שיהיה עשיר ומעניין.

אם אתם רוצים לראות את כל זה בעיניים ולא סתם להאמין למה שאומרת איזו זרה באינטרנט, אפשר להתחיל את השיטוט פה באתר ספריא, שמרכז בתוכו את ספרות המופת היהודית החשובה: https://www.sefaria.org.il/texts 

בר נתיב