כשלומדים גמרא לבד אף אחד לא יכול לנסות להחזיר אותך בתשובה. הבעיה היא שלא כל כך פשוט ללמוד לגמרי לבד. כמעט כל מי שמנסה מתייאש אחרי כמה שורות.
הנה 6 טעויות נפוצות + איך להתגבר עליהן:
1. מתחילים מסוגיה לא מתאימה
גמרא זה קשה אבל יש סוגיות קשות ויש סוגיות קשות. דווקא בהתחלה של כל מסכת נמצאות הסוגיות הכי מייאשות. עדיף לפתוח סוגיה אקראית באמצע הגמרא. איפה מתחילה סוגיה?
חפשו מקום שבו כתוב "משנה" בפונט מודגש ואחריו קטע קצר בעברית יפה. הדיון של התלמוד מתבסס על חיבור קדום יותר - המשנה - וכשמביאים ציטוט בולט ממנה אפשר לדעת ששם מתחיל דיון חדש.
(פה אפשר לקרוא עוד על איך לעבוד עם המשנה)
2. עובדים עם ספר לא מתאים
הגמרא הקלאסית היא מה שמכונה 'דפוס וילנא'. אם מצאתם ערימת גמרות על ספסל מחוץ לבית של קשיש שנפטר, סביר להניח שהן יהיו כאלה. אלה גמרות שמתאימות למי שלמד מגיל צעיר עם מורה צמוד.
בהנחה שזה לא אתם, צריך להשיג גמרא עם ביאור של שטיינזלץ. הוא מנקד את הטקסט, מוסיף תרגום לארמית ומסביר את הז'רגון הפנימי של הגמרא.
(פה אפשר לקרוא עוד על ביאור שטיינזלץ ומה ההבדל בינו לבין פירוש שוטנשטיין)
ועכשיו לטעויות בלימוד עצמו:
3. לא מבינים את ההקשר של הדיון
שמעתי מחבר דתי שגם אחרי 20+ שנה של לימוד, בכל פעם שהוא מתחיל סוגיה יש לו 5 דקות של חושך בעיניים. בגמרא אין הקדמות מתודיות, היא פשוט מתחילה מאמצע שום מקום וזה מאוד מבלבל.
הדרך להתגבר על חוסר האוריינטציה הראשונית היא להבין היטב את המשנה שבבסיס הסוגיה. ככה:
מתחילים מלקרוא ברפרוף את כל הפרק של המשנה כדי להבין על מה אנחנו מדברים בכלל. אם התחלנו מסוגיה בפרק שלישי של מסכת ברכות בתלמוד הבבלי, אנחנו צריכים לחפש את פרק שלישי של מסכת ברכות ב*משנה*. גוגל איט.
אחרי שהבנו פחות או יותר מה הנושאים, אנחנו מתפקסים על הציטוט הקטן של המשנה שיושב בתוך הסוגיה התלמודית שלנו. צריך לשים לב לכל ניואנס במשנה ולכן מומלץ מאוד לשנן את הקטע בעל פה. כן, אני יודעת מה אמרתי.
החכמים של הגמרא גם ידעו את המשנה הזו בעל פה והיו להם הרבה שאלות עליה. כשהם באים לדון בה בגמרא הם לא תמיד מגלים לנו מה מטריד אותם. לכן אנחנו צריכים לשאול בעצמנו את כל השאלות שיש לנו על המשנה. כוונו ל-10-15 שאלות על הפסקה הקטנה הזו שפותחת לנו את הסוגיה. (פה אפשר לקרוא עוד על שאלות של האמוראים על הגמרא)
4. מנסים להבין את התוכן של הגמרא
מה הבעיה בעצם? למה לא להתחיל לקרוא ולאט לאט לנסות להבין?
הבעיה היא שהמבנה של הדיון כל כך סבוך שלתוכן עצמו אין פשר לפני שמבינים את המהלך הלוגי.
הפתרון: להבין קודם את המבנה.
מי הדוברים? הם מדברים בשם עצמם או מצטטים מקור אחר? מה הפונקציה של כל אמירה?
האם האמירה מערערת על הטיעון הקודם? מביאה הוכחה לטיעון? מנסה לצמצם דין כך שיחול רק במקרים ספציפיים מאוד?
אחרי שהבנו את המבנה, התוכן כבר יהיה הרבה יותר ברור.
5. מחפשים פתרון אצל המפרשים מוקדם מדי
כשממש לא מבינים משהו זה באמת הגיוני לבקש עזרה מהפרשנים. הבעיה היחידה היא שהפרשנים לא שם בשביל זה. רש"י מועיל רק אחרי שהבנו פחות או יותר מה הסיפור פה. ופירוש התוספות רק מרחיב את הסוגיה ולא עונה על שאלות בסיסיות של לומדים מתחילים.
(פה אפשר לשמוע טוטוריאל קצר על פירוש רש"י וכאן אפשר לקרוא עוד על מה עושה פירוש התוספות )
אין ברירה אלא לשבור את הראש לבד. אם ממש לא מבינים אפשר לראות מה שטיינזלץ אומר וכשהבנו 80% ונשארנו עם כמה שאלות מציקות - רק אז לגשת לרש"י. בזה הוא יודע לעזור מצוין.
ולטעות האחרונה שנפוצה במיוחד אצל מי שעבר בבתי מדרש פלורליסטיים למיניהם:
6. מחפשים תובנות עומק מוקדם מדי בלימוד
אין דרך יפה לומר את זה, תובנות שבנויות על הבנה לקויה של הטקסט פשוט לא מעניינות. כלומר, הן יכולות להיות מעניינות אבל לא צריך ללמוד גמרא בשבילן.
כדי להגיע לתובנה שבאמת עולה מתוך הגמרא ולא סתם פורחת באוויר חייבים להבין היטב את הרובד הכי פשוט של הדיון. זה אומר לעשות את כל השלבים הקודמים של המאמר הזה. מתי מוכנים לתובנות מופשטות? כשמצליחים לחזור על המהלך של הדיון במילים שלך.
אפשר לסכם את הלימוד בשאלה בשביל מה היה צריך את הגמרא הזו? מה לא היינו יודעים אם היא לא הייתה נכתבת? ואפשר לשים לב לדברים שתפסו אותי במיוחד בסוגיה, לציר שעליו הסוגיה נעה או לסיפור 'האמיתי' שהסוגיה מספרת, מעבר למילים עצמן.
זהו בתור התחלה. אם התחלתן ללמוד לבד ונתקעתן, אפשר להצטרף לאחת מתכניות הלימוד שלנו ולקבל הכוונה צמודה ומותאמת אישית. יש קבוצות לימוד בתל-אביב וקבוצות מקוונות בזום.
Comentários