top of page
חיפוש

על מה מתווכחים בגמרא? מבוא לשאלות של אמוראים

הבסיס לרוב הסוגיות בגמרא הוא שאלה שהאמוראים שואלים על המשנה. אבל לא תמיד כל כך פשוט לזהות אותה. המדריך הזה נותן כלים מעשיים לעשות את זה.

חילונים מתווכחים על מה כתוב בגמרא

כשעדין שטיינזלץ ניגש לתרגם את התלמוד לעברית הוא נתקל בבעיה מעניינת. היו לו מעל 40 מילים שונות שמתארות סוגים שונים של שאלות ולכולן הוא היה צריך למצוא תרגום הולם. הוא הסביר שכמו שלאסקימוסים יש עשרות מילים לתאר סוגים שונים של שלג פשוט כי הם חיים בעולם שכולו שלג, העולם שחכמי הגמרא חיים בו הוא עולם של שאלות.


כשאנחנו ניגשים ללמוד סוגיה, אנחנו צריכים להבין מה השאלה שמניעה אותה. בלי להבין את השאלה הזו, יהיה קשה מאוד לעקוב אחרי כל מהלך הדיון. במאמר הזה נדבר על הסוגים הנפוצים של השאלות שהגמרא שואלת ועל איך אפשר לזהות אותן במהירות.



למה בכלל היה צריך את הגמרא?


אם קראתם את הרשומה על איך לעבוד עם המשנה, אתם כבר יודעים שאי אפשר לקרוא את המשנה מבלי שמיד יעלו לנו שאלות. גם כשהאמוראים בבבל בחנו את המשנה הם נתקלו בשלל שאלות שחשוב היה להם לענות עליהן. הם היו חייבים לבחון אותן ברצינות, בין היתר כדי להבין איך בפועל הם צריכים לנהוג. בזכות התמציתיות של המשנה והעובדה שהיא מכילה ריבוי דעות, כל הלכה במשנה היא כר פורה לשאלות. צריך גם לזכור שחכמי הגמרא כבר חיים בעולם אחר מחכמי המשנה. הם מדברים ארמית, הם חיים תחת שלטון אחר, בארץ שנראית אחרת לגמרי. השאלות שלהם לעיתים עולות מתוך הפערים האלה.


הדיון שלהם הוא לעיתים קרובות תשובה לשאלות שמטרידות אותם.


למה חשוב להשקיע זמן בלהבין מה השאלה של האמוראים?


בגמרא השאלה היא לא רכיב רטורי שנועד לגרות עניין. השאלה בגמרא היא פעולה דרמטית ויסודית שמניעה את כל המהלך של הסוגיה. בלי להבין אותה לעומק אנחנו כל הזמן נרגיש שאנחנו מפספסים משהו. שהדיון של האמוראים לא מובן, או שיש בו מידע מיותר.


השאלות של האמוראים יכולות להיות שאלות תמימות שנועדו להשלים מידע חסר והן יכולות להיות קושיות, שמצביעות על קונפליקט עמוק. גם השאלות התמימות של האמוראים מתחלקות לשתיים:

שאלות על הציטוט מתוך המשנה שאיתו נפתחת הסוגיה, ושאלות שעולות כתוצאה מסתירה בין המשנה הזו למקור אחר מתקופת המשנה.


במאמר הזה נדבר רק על השאלות התמימות שמוכוונות למשנה אחת. כשמכירים אותן אפשר אפילו לחזות אותן מראש.



ידיים של אשה לומדת את דברי האמוראים עם תלמוד שטיינזץ


שאלות שאמוראים שואלים

בדרך כלל האמוראים יתחילו את הדיון שלהם עם אחת מ-5 השאלות האלה:

  1. מה המקור בתורה?

  2. מה הטעם של האמירה במשנה, כלומר מה הנימוק לקביעה הזו?

  3. מי אמר את ההלכה הזו?

  4. על מה אנחנו בעצם מדברים, כלומר מה הסיטואציה הקונקרטית שמתייחסים אליה?

  5. מה הפירוש של מילה כזו או אחרת?


את השאלות האלה הם שואלים בעזרת מילות שאלה קבועות. נראה עכשיו כמה דוגמאות למילים האלה אבל יש אזהרה קטנה: ציטוטים מהגמרא הם לא בדיוק חומר לקריאה ברפרוף. אם תצליחו בכל זאת "להיכנס לראש" ולקרוא אותם בעיון תוכלו יותר בקלות לזהות אותם כשתיתקלו בהם בגמרא עצמה.


כשהגמרא מעלה שאלה על המשנה היא תשתמש ב:


1. מנלן = מאיפה

כשנראה את המילה מנלן מיד נדע שהגמרא מבקשת לדעת מה המקור של האמירה במשנה.

בואו נראה דוגמא ותכף נסביר:


משנה: כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן
גמרא: מנלן דפשתן איקרי עץ אמר מר זוטרא דאמר קרא: והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ:

במסכת שבת המשנה מבהירה באילו חומרים אפשר להשתמש כדי להדליק נרות שבת ובאילו אסור. היא קובעת ש"כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן". בסוגיה של הגמרא שמצטטת את המשנה הזו מיד שואלים "מנלן דפשתן איקרי עץ?". כלומר הגמרא שואלת איפה בתנ"ך כתוב שפשתן בכלל נכנס לקטגוריה של עץ? ואפילו שבמקור לא מופיע לנו סימן שאלה, אנחנו יודעים שזו שאלה בזכות ה"מנלן" שבהתחלה.


מיד אחרי השאלה הזו מופיעה התשובה של אמורא בשם מר זוטרא:

אמר מר זוטרא:

דאמר קרא (יהושע ב, ו):

"והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ":

כלומר, מר זוטרא מוצא את התשובה בספר יהושע ומיד מצטט אותה.



2. מאי טעמא = מה הטעם

פה האמוראים מנסים להבין מה הנימוק להלכה שהמשנה קובעת. בדוגמא הבאה ממסכת ברכות אנחנו רואים שתי דעות סותרות. המשנה מביאה מקרה של מישהו שקורא "שמע ישראל" בלי שהוא עצמו שומע. לפי הדעה הראשונה הוא יוצא ידי חובה במצוות קריאת שמע. אבל לפי הדעה השנייה הוא לא יוצא ידי חובה.

מתניתין (שנינו במשנה) דהקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא.
ר' יוסי אומר לא יצא.

הגמרא תשאל מה הטעם של רבי יוסי, כלומר מה הנימוק לדעה השנייה.

גמרא: מאי טעמא דרבי יוסי?
משום דכתיב "שמע". השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך

כלומר הגמרא מתעכבת על המילה שמע שפותחת את הפסוק "שמע ישראל" ומשתמשת בה כדי להוכיח שצריך דווקא לשמוע את מה שאומרים.



3. מאן תנא = מי שנה / מני מתניתין = מיהי משנתנו

לא כל אמירה במשנה מיוחסת למישהו ספציפי. לפעמים לגמרא חשוב להבין מי אמר את הדברים כדי להבין איך הם מסתדרים עם אמירות אחרות של אותו חכם או כדי למקם את האמירה בתוך המחלוקת.


הנה דוגמא להלכה ממסכת זבחים שלא יודעים מי אמר אותה:

משנה: הפסח אינו נאכל.
גמרא: מאן תנא?

כלומר מי שנה את זה?


אבל בעצם, איך אפשר בכלל לדעת את התשובה? הרי לא כתוב מי אמר את זה!

כאן נכנסת לעזרתנו ברייתא - כלומר קטע מתקופת התנאים שנפל בעריכה של המשנה.

בדוגמא שלנו רב יוסף עונה מי הוא:

אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה היא;

ומיד הוא מביא ברייתא שתסביר את התשובה שלו -

דתניא, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן "בלילה הזה" ונאמר להלן "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה" מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות.

כלומר אנחנו רואים בברייתא שמי שאמר את הדעה הזו - ש"חצות" זה הגבול של הלילה - זה רבי אלעזר בן עזריה. הברייתא פשוט מביאה את דבריו במלואם.


4. היכי דמי = איך זה דומה

כשהגמרא משתמשת בביטוי היכי דמי היא מנסה לברר עוד פרטים על המקרה שמדברים עליו.

כשהמשנה במסכת שבת אומרת "כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי זה ככיריים, בגפת ובעצים - הרי הוא כתנור" האמוראים ישאלו "היכי דמי כופח? היכי דמי כירה?" כי הם לא מכירים כופח או כירה בשמות האלה. ואם תהיתם, כופח זה מכשיר אפייה שדומה לטאבון.


5. מאי = מה

זו שאלה נועדה לברר עניינים לשוניים. בפתיחה למסכת פסחים המשנה קובעת מתי עורכים בדיקות חמץ:

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר

חכמי הגמרא לא מבינים את פשר הביטוי "אור לארבעה עשר" ולכן הם מיד שואלים "מאי אור".



מה עושים אחרי שהבנו את השאלה שבבסיס הדיון?

אם הבנו את השאלה כמו שצריך, נוכל גם לחשוב בעצמנו על תשובות אפשריות ולהבין את התשובות של האמוראים.

בשלב ראשון פשוט נקרא ונבין מה הם שואלים ומה הם עונים. אחרי שעשינו את זה נוכל לעבור לשאלות מעניינות יותר כמו למה הם שואלים דווקא את זה? מה הם מנסים להשיג והאם הם באמת עונים על השאלה, או שאולי הם עושים משהו אחר לגמרי?



___

תודה ליואל שפיץ על הסיוע בהכנה


1 Comment


foxnaan
Nov 23, 2022

אל תיקרי עדין שטינזלץ אלא הרב עדין שטינזלץ

Like
bottom of page