איך המשנה עוזרת ללמוד גמרא לבד?

הגמרא מסובכת להפליא, אבל יש עוגן אחד על הדף שתמיד אפשר להתחיל ממנו. תכירו את המשנה - היא בעברית והיא פשוטה והיא ההתחלה של כל לימוד

כל מי שפותח דף גמרא, מנוסה ככל שיהיה, בדרך כלל יחווה כמה רגעים טובים של חושך בעיניים. המון המון טקסט, שלא ממש ברור על מה הוא מדבר. ברגע הזה צריך לזכור שתכף הכל יתבהר. רק צריך למצוא את העוגן להתחיל ממנו. והעוגן הזה הוא המשנה.

במאמר הזה נדבר על מה זו בכלל המשנה, למה היא חשובה לנו כלומדי גמרא ואיך כדאי לגשת ללמוד אותה.

המשנה היא קובץ הלכות מקיף שעוסק במגוון אדיר של נושאים. היא בנויה מקטעים קצרים בעברית שנועדו לשינון, והיא יחסית פשוטה להבנה. כל קטע קצר נקרא משנה או משניות ברבים ומתואר בו כלל הלכתי.

איך נראית משנה?

נקפוץ ישר למים. הנה למשל משנה שעוסקת בדינים של סוכה:

סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה.

רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר.

וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה.

סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.

וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כֹּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלֹשִׁים יוֹם.

אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה.

הדבר הראשון שבולט הוא התמציתיות של הטקסט. אין מילים מיותרות. המשנה מציגה מקרים ספציפיים ואת הדעות הסותרות של החכמים השונים. אבל למה בכלל צריך את המשנה?

בואו נמשיך עם הדוגמא שלנו - בתורה כבר כתוב "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים" ואפשר היה לחשוב שזה מספיק. אבל התורה לא מפרטת מה זו בדיוק סוכה, או מה זה בדיוק אומר לשבת בה. המשנה הקצרה הזו היא חלק ממסכת שלמה שמנסה לענות על השאלות האלה ועוד הרבה אחרות.

על מה המשנה מדברת?

המשניות נוצרו ועברו בעל פה לאורך מאות שנים, עד המאה ה-3 לספירה. רבי יהודה הנשיא, איש אמיד עם כוח פוליטי גדול שגם היה תלמיד חכם, ישב בציפורי ואסף את כל הקטעים. בעבודה דקדקנית הוא מיין אותם לפי נושאים ואת חלקם הוא הוריד בעריכה. מתוך משהו כמו 10,000 קטעים שאנחנו יודעים עליהם, הוא השאיר בפנים רק 4,000. מעניין לדעת שהתלמידים שלו אספו את הקטעים שירדו בעריכה, שנקראים ברייתות (מלשון בר = חוץ), ואנחנו פוגשים אותם כמקורות לגיטימיים בתוך הדיון התלמודי או בחיבור נוסף שנקרא התוספתא.

את המשניות שרבי יהודה הנשיא בחר להשאיר הוא סידר בששה סדרים, לפי הנושאים הבאים:

• סדר זרעים –

  • תפילות וברכות על אכילה או הנאה מדברים אחרים

  • המצוות שמקיימין אותן רק בארץ ישראל, כמו הפרשת תרומות ומעשרות, ערלה, טבל ושביעית

• סדר מועד – שבתות, חגים וצומות

• סדר נשים –

  • עניינים של יחסים בין גברים ונשים כמו נישואין, גירושין וייבום

  • נדרים ונזירות יהודית

• סדר נזיקין –

  • דיני ממונות וסדרי המשפט

  • דינים של מלך ועבודה זרה

• סדר קדשים – בית המקדש, קורבנות וכשרות

• סדר טהרות – סוגי טומאות והדרכים להיטהר

הסדר הזה לא מובן מאליו כשחושבים על זה שהדינים המקוריים שמופיעים בתורה לא מסודרים לפי סדר נושאי ברור.

למה המשנה חשובה?

המשנה היא הבסיס לדיון התלמודי. חכמי הגמרא, האמוראים, מסתכלים על המשנה שלפניהם, מעלים שאלות, מקשים קושיות ומחפשים דברים שלא בדיוק מסתדרים. מתוך המשנה הם עוברים לדיון נוסף עצמאי.

מבלי להבין את המשנה שבה הם עוסקים לא נוכל להבין לעומק את הסוגיה בגמרא. כשאנחנו ניגשים למשנה אנחנו מחפשים לעשות שני דברים:

1. להכיר את המושגים שאיתם הגמרא ’תעבוד‘.

2. למצוא שאלות ובעיות שעולות מתוך המשניות.

כשמגיעים לגמרא עם המושגים העיקריים בפרק ועם ”כאבי הבטן“ שלנו, הסוגיה תרגיש פחות חסרת הקשר והלימוד יהיה חלק יותר.

מה היחס בין משנה לגמרא?

סוגיות בגמרא מתחילות לעיתים בציטוט של קטע אחד מתוך פרק שלם במשנה. כמו שאפשר לראות פה:

הקטע בעברית, שלעיתים תופיע לצידו המילה 'משנה', הוא הציטוט שלנו. בתור התחלה אנחנו צריכים למצוא את הפרק שממנו מגיע הציטוט הזה. אפשר לחפש בגוגל את המילים הראשונות של הציטוט ואפשר להסתכל בראש העמוד, ולחפש את אותו פרק באותה מסכת במשנה.

ניקח לדוגמא את הסוגיה שפותחת את פרק ג' של מסכת בבא קמא - אנחנו נחפש את פרק ג' של מסכת בבא קמא במשנה.

איך להבין את הרקע לסוגיה?

קודם אנחנו מסתכלים על הפרק בשלמותו כדי להבין בכלל באיזה נושאים המשנה מתעסקת. קוראים את כל הפרק (זה קצר למדי) ברפרוף. לא צריך להתעמק בכל קטע וקטע, רק להבין פחות או יותר מה המקרים שבהם דנים. הפרק שלנו מתחיל ממקרים שבהם אדם עושה שינוי ברשות הרבים וכתוצאה נגרם נזק לאדם אחר.

אחרי שהבנו פחות או יותר על מה אנחנו מדברים אפשר לגשת למשנה הקצרה שלנו.

בשלב הראשון אנחנו רוצים להבין את הפשט – את המילים, את המציאות שעליה מדברים ואת הדעות של החכמים שמופיעות בקטע שלפנינו.

למצוא את החורים בטקסט

בשלב השני, אנחנו צריכים להכין כוס תה או להדליק מקטרת, ולהתחיל לחשוב. המטרה של השלב הזה היא לאתר את כל 'החורים' בטקסט.

בואו נסתכל על המשנה שלנו:

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ.

התרגיל עכשיו הוא לשאול את כל השאלות שעולות לנו. לפחות 10 שאלות ועדיף יותר. אלה יכולות להיות שאלות על הניסוח או המיקום בתוך הפרק ואלה יכולות להיות שאלות על נסיבות המקרה עצמו, על הדין שמובא או על אכיפת העונש.

הנה למשל שאלות שיכולות לעלות:

1. באיזו סיטואציה המניח הניח את הכד - האם הוא התכוון להשאיר אותו שם לזמן ארוך או רק לרגע?

2. מי פטור, המניח או זה שנתקל?

3. למה במשפט השני פתאום עוברים מהביטוי כד לביטוי חבית?

4. מה הכוונה שבעל החבית חייב בנזקו? מה הוא בדיוק חייב?

אם מרגישים שנגמרות השאלות אפשר ללמוד את הקטע בעל פה. לפעמים זה חושף נקודות שבקריאה אנחנו "מחליקים" אבל ברגע שאנחנו ממוקדים בללמוד כל מילה ומילה הן יבלטו.

כשלומדים את המשנה אפשר להתגבר על פערי ידע של מתחילים

עכשיו אחרי שהבנו יותר את המשנה הגיע החלק הנחמד - לראות אם מה שהציק לנו במשנה זה גם מה שמציק לגמרא. לפעמים נראה שהחכמים שואלים את השאלות שלנו בדיוק ולפעמים נראה דיונים שלא מציינים בפירוש את הקושי שעומד מאחוריהם, אבל אנחנו כבר נדע. אפשר לקרוא על זה עוד במאמר על השאלות שמטרידות את האמוראים.

אצל רוב הלומדים, כשמתחילים ללמוד גמרא התחושה היא שהכל קצת תלוש. הגמרא תמיד מניחה שאנחנו יודעים בעל פה את כל התנ"ך ואת כל המשנה אבל גם אם במקרה אנחנו לא יודעים, עם הכנה ממוקדת, אפשר להתגבר על פערי הידע. כשאנחנו מגיעים לגמרא אחרי שעשינו את עבודת ההכנה, הלימוד יהיה חלק ויותר והרבה יותר יעיל.