איך כדאי להתחיל ללמוד גמרא? מדריך ללומד.ת המתחילה

כן, קשה ללמוד גמרא. מאוד קשה. היא אסוציאטיבית מאוד, מלאה במהלכים מורכבים, כתובה בארמית ובמקור אין בה בכלל פיסוק וניקוד. אבל הגמרא היא הספר המכונן ביהדות וגם הספר הנלמד ביותר לאורך הדורות. השפה שלה חזקה כל כך שהיא השתלטה כמעט על כל ספר קודש שבא בעקבותיה. היא דורשת מהלומד לשאול את השאלות הכי קשות, אבל בתמורה מספקת הצצה לעולם קסום ואחר. אז איך בכל זאת מתחילים ללמוד גמרא בפעם הראשונה? כמו שנכנסים לשיחה.

להשתלב בשיחה

הסוגייה התלמודית היא בראש ובראשונה שיחה חיה. הטקסט כתוב כמו במחזה. הדמויות משוחחות ביניהן, עונות ומקשות אחת על דברי השנייה, ולעיתים גם מבארות זו את זו. כשאני פותח דף גמרא, אני יודע שהשיחה כבר מתקיימת. אולי גם כשהספר סגור הדמויות שם בפנים משוחחות ביניהן. אז כל מה שאני צריך לעשות זה להתיישב גם סביב השולחן ולהצטרף למשוחחים.

כמו בכל שיחה, לסוגיה בתלמוד יש נושא אחד מוגדר, וממנו מסתעפים, מתפצלים ומתאבכים נושאי מִשְנֶה, אסוציאציות, ציטוטים המשמשים לחיזוק אחת מהדעות וכיוצא באלו. לכן, הדבר הראשון שאנחנו צריכים להבין, הוא – מהו נושא השיחה.

על מה הגמרא מדברת?

'נושא השיחה' הוא המשנה, שסביבה הסוגייה בנויה. המשניות הן קטעים קצרים שנערכו על ידי רבי יהודה הנשיא אי אז בתחילת המאה השלישית לספירה. המשניות מקובצות בתוך פרקים ומסכתות, שכל אחד מהם עוסק בנושא מוגדר. רבי יהודה הנשיא היה אחרון התנאים (חכמי המשנה) וכבר בדור שלאחריו התחילה תקופת האמוראים (חכמי הגמרא). תפקידם של האמוראים הוא לדון במסורות התנאיות המובאות במשנה.

בתור לומדים חשוב שנבין את המשנה שעליה הדיון נסוב. מכיוון שהמשנה היא ספר ערוך היטב, יעזור לנו מאוד להבין גם בתוך איזו מסכת ואיזה פרק היא מופיעה. כדאי לקרוא קצת במרשתת או ב-'תלמוד שטיינזלץ' על הנושא הכללי של המסכת ושל הפרק. אם קראנו מעט הקדמות, נוכל לצלול כמעט בלי בעיה אל תוך 'נושא השיחה' שלנו.

איך ללמוד משנה?

המשנה היא טקסט קצר ותחום. ההבנה שלה לא קשה במיוחד, אבל היא הכרחית כדי להיכנס אל תוך השיחה התלמודית. כשאנחנו קוראים משנה כדאי שנעשה זאת בשני שלבים – בשלב הראשון, להבין את הפשט – את המילים, את המציאות שעליה מדברים ואת דעות החכמים המופיעות בה. בשלב השני, אנחנו צריכים להכין כוס תה או להדליק מקטרת, ולהתחיל לחשוב. המטרה של השלב הזה היא לאתר את כל 'החורים' בטקסט. להעלות כמה שיותר שאלות. השלב הזה דומה לעבודה של בלש הנכנס לזירת פשע – ננסה להבין למה כל דבר ממוקם במקומו, כיצד הדברים היו יכולים להיראות אחרת, ומה הסיפור שאיננו מסופר העומד מאחורי התמונה שלפנינו. (אפשר לקרוא על זה עוד במאמר על לימוד משנה)

מה קורה בגמרא

הגמרא עצמה היא אב טיפוס של בלש החוקר טקסט. הגמרא תמיד תנסה להבין את המקור המקראי של המשנה, את הבחירות הלשוניות של רבי יהודה הנשיא, הרבה פעמים היא תעמיק בניסיון להבין את המציאות הריאלית בה עסקה המשנה, או תתמקד בביאור אחת המילים הקשות המופיעות בה. בשלב השני, הגמרא תשווה בין מקורות תנאיים, כלומר, היא תביא משנה אחרת או ברייתא [=משנה שנפלה בעריכה] ותנסה לראות מה קורה כאשר משווים את שני המקורות (אפשר לקרוא על זה עוד במאמר הזה).

צריך לזכור: בלימוד ראשוני, כמעט ואין שום סיכוי להבין את כל ההקשרים והדיונים המופיעים בסוגייה. הסוגיה כפי שאתם רואים אותה לפניכם נוצרה במשך מאות שנים, ואם מצרפים לחשבון את פרשני התלמוד המצויים בשני צדיו של הטקסט עצמו – אז אפשר לומר שהסוגייה מתפרסת על פני יותר מאלף שנים ולפחות שלוש יבשות.

לכן, חייבים לוותר על הניסיון להבין הכול. דף גמרא זה טקסט שהולכים איתו, שחוזרים אליו, שקוראים אותו שוב ושוב לאורך זמן, וכל פעם – כמו מנהר זורם – דולים ממנו תובנות חדשות וזוויות מבט מקוריות.

עצות מעשיות ללימוד גמרא

הלימוד הוא חוויה אישית. עם זאת, ישנן מספר עצות מסורתיות שעשויות להועיל:

• לקרוא בקול – את הסוגייה צריך לקרוא בקול כדי שהדברים יתיישבו בראש. בית מדרש מסורתי הוא מקום רועש מאוד שנשמע יותר כמו מתפרה מאשר ספרייה.

• לדמיין – תוך כדי הקריאה בקול, כדאי מאוד לדמיין את הדמויות, הסיטואציות והמרחב שהסוגייה מתארת. הגמרא, כמו המשנה, כתובה מאוסף של תמונות, כמו מערכות בתיאטרון. מי שרואה את התמונה, יוכל לנחש את הכיוונים אליהן תזרום הסוגייה.

• חברותא – גמרא, כמו טנגו, רוקדים בשניים. חברותא היא כלי עתיק וכמעט הכרחי ללימוד גמרא. השיח בין שני אנשים הופך את הטקסט לתלת ממדי, ומבטיח הבנה שקשה להגיע אליה לבד.

• פנאי – כדי ללמוד גמרא צריך לפנות מקום. לייצר מרחב של חלל וזמן. כמובן, אצל כל אחת ואחד זה עובד אחרת. אני תמיד לומד עם כוס קפה שחור ושוקולד, ומעדיף חלל סגור עם נוף יפה. בר מעדיפה ספסל בחוץ ודידי בכלל לומד במחשב. ואתם?

המאמר המקורי נכתב על ידי יואל שפיץ ובר נתיב ופורסם בבלוג הספרנים של הספרייה הלאומית