top of page
חיפוש

איך ללמוד ארמית?


כדי לעבוד ברצינות עם טקסטים יהודיים צריך לדעת ארמית. אבל איפה לעזאזל לומדים ארמית?

אפילו בדואולינגו אין אותה.


אם לא רוצים להתחיל עם קורסים בבלשנות הברירה היחידה היא "להסתדר". המזל הוא שבשביל דוברי עברית זה באמת לא כל כך מסובך. הנה 3 עקרונות שצריך להכיר כדי להבין ארמית:


אבל קודם, סיפור - 

לפני כמה שנים, כשעבדתי במוזיאון ארכאולוגי בירושלים הגיעה אלי להדרכה קבוצה של ארמים מהגליל. כן, ארמים. זו קבוצה שנאבקה, ובשנים האחרונות גם הצליחה, לקבל הכרה מהמדינה. התכוננתי היטב ותכננתי מראש איזה ביטויים בארמית אני הולכת לזרוק בנונשלנט, אבל כשהקבוצה הגיעה ובירכתי אותם ב"צפרא טבא!" הם לא הבינו מה אני רוצה. 


בפעם הבאה ששלפתי ביטוי בארמית, המוביל של הקבוצה תרגם אותו ל…ארמית. אבל אחרת.


אני מספרת לכם את זה כדי שתזכרו שבארמית, כמו בכל שפה עתיקה, יש ניבים. הארמית של ספר דניאל לא דומה לארמית של הגמרא. והארמית של ספר הזוהר לא דומה לארמית של החבר'ה האלה מהגליל.


זה אומר שאין כל כך טעם ללמוד ארמית כשפה בפני עצמה, אלא רק בהקשר של הספר שמנסים ללמוד.



צילום של כתב יד של התלמוד הבבלי עם קטע בארמית
כתב יד עתיק של התלמוד הבבלי - חלקו בארמית


איך מבינים את הארמית בגמרא?

כדי להבין את הארמית של הגמרא צריך להכיר את העקרונות הבאים:


1. מה שחשוב זה הפונקציה, לא המשמעות

בשביל להבין את המילים הכי נפוצות בתלמוד בכלל לא צריך לדעת את המשמעות המילולית שלהן. זה בגלל שהתפקיד של הרבה מהמילים הנפוצות הוא לסמן את סוג המהלך שהולך לקרות בדיון.


אם כתוב 'בשלמא' אנחנו יודעים שעכשיו תבוא פה תמיהה. זה שהמשמעות המילולית של בשלמא זה 'בשלום' - לא מאוד מועיל לנו.


אם כתוב 'הני מילי' אנחנו יודעים שהמשפט הבא הולך לצמצם את הדין שהופיע קודם. 

'תנן' = פתיחה לציטוט מהמשנה

'צריכא' = עכשיו יתרצו לנו קושיה שנובעת מכפילות בטיעונים הקודמים


לי זה קצת מזכיר תכנות. זה אומר שמספיק ללמוד כמה עשרות מילים כדי להבין את רוב ה-discourse התלמודי


(ופה אפשר לראות רשימה של מילות שאלה בארמית שחכמי הגמרא שואלים בקביעות)


2. יש אותיות קבועות שמתחלפות

ש' ות' למשל מתחלפות. אם אני קוראת את המילה תלת בארמית, אני יודעת שבעברית היא שלוש.

תור = שור, תנו = שנו (במובן של שינון)


גם צ' וע' מתחלפות. כמו במילה ארעא, או בעברית - ארץ.


ד' היא ז' (דהב=זהב) וט' היא צ' (קיטא=קיץ, טפר=ציפורן)


גם אחרי שמחליפים צריך עוד טיפה להשלים, אבל זה נותן כיוון. אפשר להתחיל לשים לב לזה בכל פעם שנתקלים בביטויים שבשימוש גם בעברית גבוהה. כמו ותו לא (ושוב לא) או טבין ותקילין (שקילין=שקולים=כמו נגיד שקל או כל כסף אחר).


מי שרוצה לתרגל יכול.ה לצפות בפרק של התכנית האלמותית "שניים אוחזין", בהפקה של הטלוויזיה החינוכית:





3. תחיליות וסופיות

כשמילה בארמית מסתיימת בא' זה כמו ה' הידיעה. לחמא = הלחם. ספרא וסייפא = הספר והסיף


א' בתחילת מילה זה פשוט אומר על. כמו אגב = על גב


ד' בתחילת מילה = ש או של. כמו גרסא דינקותא. הגרסה של הילדות, כלומר מה שלומדים בילדות.


עורכי הדין שקוראים את זה ישמחו לדעת ש"יה" בסוף מילה מעיד על שייכות - כמו בביטוי 'מיניה וביה'. ממנו ובו. גם בקדיש, כשאומרים 'ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה' מתכוונים שיצמיח את הפורקן שלו ויקרב את המשיח שלו


זהו. זו התחלה, אבל היא לוקחת די רחוק. חשוב לדעת שגם הלומדים הכי מנוסים לא מכירים את כל המילים ואם נתקלים במונחים לגמרי לא ברורים, אפשר לבדוק בפירוש של רש"י, ואם לו אין תשובה אז שטיינזלץ או שוטנשטיין יכולים לעזור.


את ההסבר הזה אפשר גם לשמוע פה בסדרת הטוטוריאלז של שטייגען ללומדי גמרא מתחילים


בר נתיב




Kommentare


bottom of page