הדבר שהכי גרוע בצנזורה זה ******** *****
ולא תאמינו איזו קבוצת מיעוט באירופה סבלה מזה! נכון מאוד היהודים.
לאורך מאות שנים הכנסייה ניסתה באובססיביות להיפטר מהספר הכי חשוב ליהודים.
וכשהיא לא הצליחה היא צינזרה לו ת'צורה.
מה יש לצנזר?
השנה היא 1244 ובפריז מתרחש אירוע יוצא דופן. בכיכר מרכזית בוערת מדורה גדולה וסביבה ערימות של ספרים. אלה כתבי יד של התלמוד.
למה הכנסייה שרפה את התלמוד?
כמה שנים קודם לכן התגלגלה הפרשייה הבאה:
נזיר פרנציסקני בשם ניקולס דונין כתב מכתב לאפיפיור כדי להתריע בפניו על הסכנות הגלומות בתלמוד.
האפיפיור התרשם מהדברים וקבע שהבוגדנות של היהודים מקורה בתלמוד.
האפיפיור דרש להכחיד את הספר ובפריז נערך משפט ראווה.
הנאשם: התלמוד
האשמה: הוא מלא בדברי כפירה, הוא מצווה על היהודים לשנוא נוצרים ומתיר להם לרמות את מי שלא יהודי
בחבר השופטים ישבו אנשי כמורה בכירים. את התובע ייצג הנזיר ניקולס דונין.
את התלמוד ייצגו 4 רבנים מקרב יהודי צרפת ובראשם רבי יחיאל מפריז.
איך ניקולס דונין ידע לכתוב לאפיפיור על הבעיות בתלמוד? בחייו הקודמים כיהודי הוא למד אותו. אצל לא אחר מרבי יחיאל מפריז.
המשפט נפתח וניקולס ניגש לדוכן ושולף את האקדח המעשן. הוא מצטט את רבי שמעון בר יוחאי שקבע: "טוב שבגוים הרוג". כלומר, אפילו הגוי הכי טוב - יש להרוג אותו.
רבי יחיאל נעמד להגנה וטוען שאין קשר בין "הגויים" של תקופת התלמוד לנוצרים של היום. וממילא ברור שאף יהודי לא מתייחס ברצינות לאמירה הזו. יהודים מקיימים קשרים ענפים עם חבריהם הלא יהודים.
דונין טען שהתלמוד מלא בדברי כפירה, מצווה על היהודים לשנוא נוצרים ומתיר להם לרמות את מי שלא יהודי.
הוא גם מדבר על האזכורים של ישו אבל רבי יחיאל מבהיר שלא כל פעם שכתוב "ישו" הכוונה היא לאותו ישו. זה בסך הכל שם נפוץ בארץ ישראל של אותה תקופה.
אחרי עוד דין ודברים השופטים מתכנסים כדי להכריע.
באופן לא מאוד מפתיע, הם לא משתכנעים.
התלמוד - אשם.
גזר הדין - שריפה.
בפריז אוספים את כל העותקים של התלמוד שמצליחים למצוא, מובילים אותם לכיכר המרכזית ולעיני ההמון המשולהב מעלים אותם באש. היו שם כל כך הרבה ספרים שלקח יומיים לשרוף אותם.
קשה לנו כקוראים מודרניים לתפוס את המשמעות של השריפה הזו אבל צריך לזכור שזה קורה עוד לפני המצאת הדפוס - אם שורפים את כל כתבי היד, באמת אין מאיפה ללמוד. היהודים חווים את זה כאסון ממש ועד היום בט' באב מזכירים את השריפה הזו.
אחרי פריז הרעיון תופס תאוצה ושריפות תלמודים נערכות גם ברומא, ונציה, קמיניץ ועוד לא מעט ערים אירופאיות.
ההוקעה של התלמוד נמשכת לסירוגין לאורך ימי הביניים עד שבסופו של דבר עולה האפיפיור פיוס הרביעי.
פיוס מחליט להתיר את התלמוד, אבל רק בתנאי שמצנזרים את כל הקטעים הבעייתיים.
איך עושים את זה? מושיבים נזירים לעבור על התלמוד, מילה מילה, ולהחליף או למחוק את כל מה שלא מתאים.
למה לתלמוד קוראים גם גמרא?
המילה תלמוד נאסרת ובמקומה נכנסת לשימוש נפוץ השם 'גמרא' והביטוי ש"ס (=ששה סדרים). 'רומא' הופכת ל'ארם' או 'פרס'. 'גוי' הופך ל'עכו"ם', ראשי תיבות של עובד כוכבים ומזלות. אבל זה נפסק כשיהודי מומר מודיע לשלטונות שראשי התיבות הם בכלל 'עובד כריסטוס ומריה'. במקום עכו"ם 'כותי' או 'כ!שי' הפך לאלטרנטיבה המועדפת. הצנזורים גם מקפידים למחוק את שמו של ישו ומוסיפים הערות ופירושים בשולי הדף. למשל, לקטע בגמרא שאומר שאדם בא לעולם בלא חטא, הצנזור הוסיף "אמנם לפי אמונת הנוצרים הכל נולדים בעוון אדם הראשון".
לפעמים הצנזורים פעלו בצורה שרירותית ומשעשעת, ולפעמים הם פעלו דווקא מתוך הבנה מדויקת של הדברים. מה שברור זה שהיחס ללא יהודים בגמרא הוא אכן מורכב ולא במקרה העסיק את הכנסייה.
בדורות מאוחרים המדפיסים הגניבו מעט קטעים שנאסרו בשעתם על ידי הצנזורה אבל עדיין, הגמרות שנמצאות אצלנו היום בשימוש רווח הן גרסאות מצונזרות. הן נושאות אי אלו חוסרים, שינויים ותוספות שמעידים על המסע שעבר התלמוד מיצירתו ועד ימינו.
Commentaires